למה דור?
כי אנחנו לא עוד קבוצה של התפתחות אישית. אנחנו גרסה. בעולם הטכנולוגי, 'דור' הוא השדרוג של המערכת. ביהדות, 'דור' הוא שושלת של אנשים עם שליחות משותפת. דור 7 הוא המועדון של אלו שהפסיקו להשתמש בגרסת התוכנה הישנה של עצמם – זו של הבריחה, של הערפל ושל הבגידה העצמית – ועברו לגרסה של האמת. גרסה שבה המוח הוא שותף, לא אויב.
אבל הגרסה הזו היא לא התקנה חד-פעמית. 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'. אנחנו מאמינים שהתקדמות היא לא אירוע, היא תחזוקה. ב-דור 7 מעדכנים גרסה כל יום מחדש. לא חייבים תמיד פיצ'רים חדשים ונוצצים – לפעמים זה תיקון של באג קטן במידות, לפעמים שדרוג של המחשבה, לפעמים רק תחזוקה של השקט הפנימי. אם לא עדכנת היום, נשארת בגרסה של אתמול. ואתמול זה המקום שבו הלופים מתחילים להרקיב.
למה 7?
כי זה המספר של המלחמה ושל השלמות. במשלי נכתב: 'כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק – וָקָם'. העולם ינסה למכור לכם שמי שנופל הוא חלש. אנחנו יודעים את האמת: הנפילה היא לא הבעיה, היא חומר הגלם. המספר 7 מסמל את אלו שלא נשברו בנפילה השביעית. אלו שהבינו שהקימה היא המאמץ האמיתי.
המספר 7 הוא גם השבת. השורש של הכל. השקט והצלילות שאחרי ששת ימי המעשה. זה הרגע שבו הרעש בתודעה נכבה, והופך למרחב של בנייה. אנחנו עובדים קשה כל השבוע, בונים עסקים ומשתמשים בטכנולוגיה, רק כדי שבשבת נוכל לעמוד מול עצמנו, מול המשפחה ומול הבורא – צלולים. בלי צורך לברוח לשום מקום.
שלושת עמודי
התווך.
התודעה
ללמוד את המכניקה של המוח. להפסיק להשקות את הנפילות של אתמול ולפנות מקום לשקט של מחר. לאלף את היצר ולהפוך אותו לאנרגיה של ביצוע. הבנו שאי אפשר לנתק את הגוף מהמוח – תנועה ויעדי ברזל יומיים הם לא כושר, הם התרופה של הראש. מי שלא זז, נרדם.
הערבות
לבנות טוב עבור האחר. הריח של הטוב שאתה עושה לאחר דבק בך בחזרה. אנחנו מבינים שהבור בלב לא מתמלא מרעל או מצריכה אובססיבית, אלא מהערך שאנחנו נותנים לעולם. זו קהילה של 'בני חורין' שמבינים עניין, שכבר נמצאים בתנועה, וחולקים יחד את מה שאי אפשר לשתף באינסטגרם כדי לדחוף אחד את השני למעלה, בלי מסיכות.
הכלים
להשתמש בכלים הכי מתקדמים של העידן החדש כדי לייצר מציאות. לא לפחד מטכנולוגיה, אלא לרתום אותה כדי לקנות את הדבר הכי יקר בעולם: זמן. זמן למשפחה, לנשמה ולבנייה של אימפריה – לא כסמל סטטוס ריק, אלא כעדות חיה למי שהפכנו להיות.
אנחנו לא מחפשים להיות מלאכים. אנחנו 'בינוניים' במובן העמוק של המילה – אנשים שהאש עדיין בוערת בהם, שהיצר עדיין מנסה למשוך אותם ללופ, אבל הם בוחרים בכל רגע מחדש להיות בעלי הבית של התודעה שלהם. אנחנו אלו שעובדים קשה לא בשביל הכסף, אלא כדי לייצר מציאות שאנחנו לא צריכים לברוח ממנה.